חזרה לכל המדורים

קודלי ביץ - גוקרנה - קרנתקה

חוף קודלי

התחנה הבאה שלי אחרי האמפי היתה גוקרנה או ליתר דיוק קודלי ביץ. לחוף הספציפי הזה שבאיזור גוקרנה רציתי להגיע עוד לפני תחילת הנסיעה. לפעמים אני רוצה להבין את הטירוף של אנשים ומכיוון שיש לי מכר ששהה שם שמונה חודשים, הייתי חייב להבין את הטירוף שלו.

צפו באלבום תמונות מהאיזור.

חוף קודלי מבט מלמעלה

קניתי כרטיס אולי שלוש פעמים וביטלתי, היה טוב בהאמפי, אוכל משובח, מערבי ומקומי, מגוון נשים מכל העדות, מזג אוויר מעולה ונוף שגורם לך לחשוב שאתה פרד פלינסטון. הגיע הזמן לזוז, אי אפשר להתקע באותו מקום יותר מידי זמן ועוד מעט הוויזה נגמרת. עד שעליתי לאוטובוס לכיוון גוקרנה, שכחתי להתעקש (כמנהגי עם ההודים) על ההבנה של מה זה מגיעים בבוקר ואם זה ישיר. אולי אחרי כל כך הרבה חודשים בהודו, כבר לא ממש עניין אותי וידעתי שבהודו, בסוף מגיעים. אז שימו לב אלו הנוסעים מהאמפי לגוקרנה, האוטובוס אינו יוצא מהאמפי אלא מעיירה סמוכה - הוספט (hospet) ולא מגיע לגוקרנה עצמה אלא לתחנת ביניים שממנה אמורים לקחת ריקשה לעיר או ישירות לחוף, בשעות נורמליות אולי עוד אפשר לתפוס אוטובוס אבל ב 02:30 יש רק ריקשות יקרות.

המזל שלי, לא הייתי המטומטם היחיד. אחת, רבקה, נוצרייה מאמינה אדוקה מהמערב התיכון של ארצות הברית, התפללה יום אחד בכנסייה שליד ביתה ופוף, ישו נגלה אליה ואמר לה באוזן שהיא חייבת לטוס להודו. השנייה, פיה (כמו פיה זדורה), איטלקייה, יורשת אחוזות מנושלת, מסוכסכת עם המשפחה ועם עצמה, גרה בלונדון בד"כ אבל באה לחיות כרגע בגוקרנה, מול המקדשים. הסכמנו לחלוק ריקשה שתיקח אותנו לגוקרנה, התחלנו ב 400 רופי, הגענו מהר ל 200 ומשם ל 180 רופי לשלושתינו כי איימנו שנמתין לאוטובוס הראשון בעוד שעתיים וחצי :) הורידו אותנו בתחנה המרכזית של גוקרנה, חשוכה לגמרי, חמישה אוטובוסים ברציפים. הנהגים והמכונאים שלהם ישנים כל אחד על יד הרכב שלו. חוץ מזה כלום. לא צ'אי צ'אי צ'אי, לא ריקשות להמשיך לחוף, רק יתושים אבל זה לא חדש.

תחנה מרכזית גוקרנה

מגוקרנה לכיוון החופים המוכרים, קודלי, אום ביץ ופרדייז ביץ זה עניין של 10-15 דקות. עוצרים לכם על איזו גבעה ומורים לכם על שביל שיורד למטה לכיוון החוף המועדף עליכם. צפו לירידה תלולה, בורות וסלעים וכל טוב הדרכים הלא סלולות של הודו. בסופו של דבר, קודלי ביץ זו רצועת חוף מקסימה בין מצוקים ומעט מאוד ציויליזציה. אמנם יש מגוון חדרים בקודלי אבל הסתפקתי בצנוע ביותר של 200 רופי ללילה, חדר עם מיטה, מאוורר תקרה, כילה ושרותים \ מקלחת צמודים עם חלון אחד לכיוון פנים החדר. משהו דלוקס. באותם ימים, שבוע לפני תום חצי שנה בהודו, אם הייתי צריך, הייתי ישן על החוף, פשוט לא היה אכפת לי יותר מהתנאים, הצלחתי לפשוט את הצעיף המערבי.

חוף קודלי - רצועת החוף

מה עושים בקודלי ? לא הרבה כמו בכל חוף ותלוי בסטטוס האישי שלכם, ספרים באים בחשבון כמובן, צילום הולך, סיבוב רגלי לשוק של גוקרנה, רביצה אין סופית במסעדה של הגסטהאוס על החוף, שש-בש, שח-מט, הרבה קלפים, הנוף עוצר את הזמן (אבל לא ל 8 חודשים כמו המכר הלא שפוי שלי), הבחורות עוצרות נשימה (בד"כ ליומיים עד שהן נוסעות הלאה ואחרות מגיעות), שיחות שלא נגמרות והחלפת דיעות וסיפורים וחוויות ממקומות שונים שאנשים חוו. תענוג. חופש. שקט.

כאמור, רציתי להבין את הטירוף של קודלי, מה אומר, לא הבנתי כל כך ונראה לי שאאלץ (בלית ברירה) לחזור לסיבוב נוסף של היכרות מעמיקה יותר.